החלטה בתיק ת"א 2918-08

בפני בקשה שהוגדרה "לשומת הוצאות".

1.         בבקשה זו שהוגשה בידי מי שהיתה נתבעת 3 (להלן:"קרנית"),  נטען, כי קרנית נגררה שלא בטובתה להליך  לא לה וכתוצאה מכך, נגרמו לה הוצאות מיותרות. הטענה היא ש"מדובר במבטחת (הכוונה לחברת הביטוח "שירביט" - י.ט) - שפעלה  על פי שיקולים כלכליים, ואין היא יכולה לבקש לקנות  סיכוי בחינם ולהעמיד גורם אחר בסיכון, לתשלום סכומים ניכרים כאמור, וזאת מבלי (כך במקור - י.ט) לשאת בתוצאות והוצאות הנובעות מכך".

2.         טענתה המרכזית של שירביט היא, שהתעקשותה  לנהל את התיק, לפחות באופן חלקי, לא נבעה מגחמה, אלא היו בידה אינדיקציות חזקות שמכוחן היה לה בסיס סביר לחשוב שלא הנתבע מס' 1 הוא שנהג ברכב, אלא צד ג', מס' 1.

            על פי הנטען, גם אם בסופו של דבר, טענתה זו של שירביט לא הובילה לקביעת ממצא עובדתי המתיישב עם החשדות שהועלו - עדיין היה טעם בניהול התיק כפי שנוהל.

3.         בעל דין פתח בהליך בבית המשפט. ההליך הסתיים. מתעוררת שאלת החבות בהוצאות המשפט ובכלל זה, שכר טרחת עורך הדין. מהן שיעורן של הוצאות אלו? ומהו שכר הטרחה שיפסק? האם זכאי בעל דין לשיפוי מלא בגין כל הוצאותיו ושכר הטרחה ששילם לבא כוחו (הוצאות ריאליות)?

            ענין זה התברר בפסק דינו של כב' הרשם י. מרזל (כתוארו אז), בשני עניינים שהדיון בהם אוחד, שכן בשניהם התעוררה אותה בעיה:

            בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא -  משרד התמ"ת ואח' וגם ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נצרת עילית.

            בשני המקרים היה מדובר על בעל דין שיזם הליך. בשלב מסוים (טרם שאותו הליך נדון) - בעל הדין ביקש למחוק את ההליך, אולם שהצד שכנגד עמד על הוצאותיו. הדיון התנהל איפוא, רק לגבי השאלה מהו שיעור ההוצאות הנכון.

            נפסק כי הדין החל הינו, שבעל הדין שהפסיד בהליך המשפטי יחוייב בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו. "החיוב בהוצאות הוא חיוב מיוחד באופיו, "היברידי" בטיבו - אין הוא חיוב נזיקי מובהק ואין הוא חיוב עונשי, אלא חיוב מכח הדין המקנה לבית שיקול דעת".

            נפסק גם כי:

            כענין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו, הוצאות ריאליות. כלומר, ההוצאות שהוציא בפועל, או שהתחייב להוציא. עם זאת, על השופט להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, ולבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות, לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות הענין.                       

4.         מן הדין נבוא לנדון:

אכן, לקרנית נגרמו הוצאות, אלא שחלקן הארי של ההוצאות, לא נגרם על ידי דרך ניהול ההליך בידי שירביט, שהרי קרנית נתבעה בידי יורשי המנוח יוסף אלעתאיקה ז"ל. רק  ההוצאות "העודפות" שנבעו מקיום הישיבות שבהן נשמעו, או אמורים היו להשמע הוכחות - רק אלה נגרמו בידי שירביט.

במקרה דנא, איני רואה כל סיבה מדוע יגרם לקרנית חסרון כיס.

לפיכך, אני קובע, כי שירביט תשא בהוצאותיה של קרנית בסכום של 2,8882 ש"ח בתוספת מע"מ וכי התובעים ישאו ביתרת הוצאותיה בסכום של 21,995 ש"ח בתוספת מע"מ.

לפיכך, התובעים ושירביט  ישאו בהוצאותיה של קרנית כאמור לעיל.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ב, 01 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: